סיכומים

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום, 1.1.18 מוגשים בזאת סיכומים לעניין פרשנות סעיף 7ד' לחוק הנכים תגמולים ושיקום.

ראשי פרקים בסיכומים אלו:

  1. המחלוקת המשפטית.
  2. תורת הפרשנות התכליתית.
  3. פרשנות סובייקטיבית.
  4. פרשנות אובייקטיבית.
  5. הזיקה בין הפרשנות הסובייקטיבית לפרשנות האובייקטיבית.
  6. סיכום.
  7. התייחסות לכתב הטענות של ב"כ המדינה.

המחלוקת המשפטית

  • המחלוקת המשפטית היא, מה הוא הגיל אשר בו צריך לפרוש נכה צה"ל מעבודתו על מנת לזכות בתגמול פרישה מוקדמת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט 1959 [נוסח משולב],  סעיף 7ד לחוק (להלן יקרא :" החוק").
  • מחלוקת זו יכולה להתברר , באמצעות פרשנות נכונה של סעיף 7ד ' לחוק.

תורת הפרשנות התכליתית

  • על מנת לפרש סעיף בחוק, יש לעשות שימוש בתורת הפרשנות התכליתית.
  • תורת הפרשנות התכליתית , הנה שיטת פרשנות אשר מטרתה לפרש את החוק על פי תכליתו.
  • תורת הפרשנות התכליתית מתחלקת לפרשנות אובייקטיבית ולפרשנות סובייקטיבית , באמצעותן לומד הפרשן על תכלית החקיקה.

תכלית החוק פרשנות סובייקטיבית

  • הפרשנות התכליתית הסובייקטיבית מבקשת לחשוף את כוונת המחוקק , בשעת יצירת החוק. ראה דברי המלומד אהרון ברק בספרו פרשנות תכליתית במשפט עמוד 400 " התכלית הסובייקטיבית של החוק " היא התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו. זו כוונת המחוקק"

מקורות התכלית הסובייקטיבית

  • התכלית הסובייקטיבית נלמדת משני מקורות.
  • מקור פנימי:
  • לשונו של דבר החקיקה.
  • מקור חיצוני:
  • ההיסטוריה החקיקתית.
  • הרקע ההיסטורי.
  • והרקע החברתי והמשפטי.
  • כבוד השופט פרופסור אהרון ברק עמד על הדברים בספרו פרשנות במשפט כרך שני פרשנות החקיקה עמוד 202 , " על התכלית הסובייקטיבית לומד השופט , ממספר מקורות. החשובים שבהם הם לשונו של דבר החקיקה (מקור פנימי) ההיסטוריה החקיקתית , הרקע ההיסטורי והרקע החברתי והמשפטי (מקורות חיצוניים).

המקור הפנימי לשונו של דבר החקיקה

  • סעיף 7ד' לחוק הנכים תגמולים ושיקום קובע כדלקמן :
תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת

(תיקון מס' 13)

תשמ"ד-1984

צו תשע"ז-2017

  • 7ד. נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות סעיף 7ג' ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הביטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על 119.1% מן המשכורת המשולמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המנהלי, והכל בשיעורים ובאופן שייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת".

 המשמעות בלשון בני אדם של המונח בן 50

  • המשמעות הטבעית של המונח בן 50, הינה אדם בגיל 50 .
  • פרשנות זו לא מסייעת לנו הרבה ולכן נפנה לעבר הפרשנות של הסעיף, כפי שהגדיר זאת כבוד הנשיא אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט בציטוט דברי השופט מ' חשין מע"א 3798/94 " פרושו של טקסט אינו אך פירוש המילים שבו , מילה אחר מילה . אותיות חוברות למילים. מילים מאוגדות עצמן לפסוקים. פסוקים מארגנים עצמם לטקסטים , והמשמעות של המילים של הפסוקים ושל הטקסט כולו – רעיון ותכלית – נגזרות מכל אלה".

 משמעות הפסוק בו מופיעה המילה בן 50

  • פרשנות הפסוק: "נכה בן 50 או יותר, שנתקיימו בו הוראות סעיף 7 ג' ואשר פרש כליל מעבודתו.
  • פרשנות הפסוק היא כי נכה שהגיע לגיל 50 או יותר (מעבר לגיל 50) אשר פרש מעבודתו. "
  • המילים או יותר הנם הגד בעל חשיבות.  משמעותו ההגד בן 50 ,  היא כי הנכה יכול להיות בגיל 50 או מעל גיל חמישים, והוא זכאי לתגמול אם הוא פרש מעבדות , ואם הוא עומד ביתר תנאי הסעיף.
  • המונח נכה בן 50 או יותר , לא מלמד על גיל הפרישה זאת מכמה טעמים:
  • המחוקק לא ציין זאת במפורש , כי הנכה צריך לפרוש בגיל 50.
  • המילים או יותר בסעיף , מלמדות על גיל שהוא לא מוגדר , ובאין הגדרה של גיל פרישה ניתן להניח כי הגיל המצוין לא מתייחס לגיל הפרישה , אלה למועד התשלום.
  • יתרה מכך אם המחוקק היה רוצה לקבוע את גיל הפרישה בגיל 50 הוא היה צריך לכתוב בתוך הסעיף נכה שפרש מעבודתו בגיל 50 , או נכה שהגיע לגיל חמישים ופרש מעבודתו בגיל 50 .
  • המחוקק לא קבע זאת ולכן אין לקרוא בחוק מה שהמחוקק לא קבע בו.

 בדיקה של מבנה סעיף 7ד' לחוק הנכים תגמולים ושיקום

  • בדיקה של מבנה הסעיף הנה בעניין הבא , בסעיף נקבע: נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות סעיף 7ג ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הביטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה.

 ניתוח מבנה הסעיף מראה כי המחוקק מציין קודם את המילים נכה בן 50 , ולאחריו את התנאים בהם תשולם התוספת.

 ראשית התנאי של התקיימות הוראות סעיף 7ג לחוק.

  • שנית  תנאי הפרישה מהעבודה באופן כלילי.
  • שלישית התנאי שרופא קבע שהנכה לא מסוגל לעבוד.
  • לבסוף נקבע התנאי של התשלום לפי גיל הפרישה.

 הפסיק לאחר המילה יותר בסעיף 7ד' לחוק  , ולאחר המילה כלשהוא

  • תשומת לב לפסיק אשר נמצא לאחר המילה יותר, ולאחר המילה כלשהוא , מבנה הסעיף הוא מבנה לשוני של תמורה. תמורה היא תוספת למשפט שמקשרת בין הנושא לנשוא , מה שמראה שבהורדת המלל שלאחר המילה יותר ועד המילה כלשהוא , הגיל בניסוח הסעיף מתקשר לתשלום , ולא למועד הפרישה.
התנאים המצטברים בסעיף 7 ד' לחוק
  • התנאים המופיעים בסעיף הם תנאים מצטברים , אשר הנכה צריך לעמוד בהם , והם מנותקים בפסיק מהמונח נכה בן 50 שנים או יותר , משמה הניתוק בין התנאים המצטברים לבין הגיל מלמד כי הפרישה לא קשורה למונח נכה בן 50 וכי המחוקק לא התכוון לקבוע כי התשלום ישולם לנכה אשר פרש בגיל 50 מעבודתו.

 גיל הפרישה ומבנה סעיף 7ד'

  • הפרישה מהעבודה יכולה להיות גם לפני גיל 50 היות והיא קשורה למצב רפואי. התשלום לא יכול להיות לפני גיל 50.
 גיל תשלום התוספת לתגמול
  • התשלום אשר מופיע לאחר כל התנאים קשור לגיל בו נמצא הנכה.
  • המילים תשולם לו תוספת בהתאם לגילו מלמדות על מנגנון התשלום אשר משולם לנכה מהגיעו לגיל 50 , ללא קשר לגיל הפרישה.
  • משמה נכה בגיל 50 מקבל סכום מסוים בעוד נכה בן 51 שפרש מעבודתו מקבל סכום אחר פחות מזה שמקבל נכה בן 50. יכול להיות מצב שלגבי נכים בני 51 המחוקק התכוון לחבר בין גיל הפרישה לבין התשלום.
  • אולם לגבי נכים בני 50 אין המחוקק מחבר בין גיל הפרישה לבין התשלום , שכן הוא מכליל תחת אותה קבוצה גם נכים אשר פרשו בגיל 49 או 46 אולם משלם להם על חלק מאובדן ההכנסה החל מגיל 50 .

ניתוח התנאים בסעיף 7ד' לחוק

  • סעיף 7ד' כולל בתוכו שני סוגים תנאים.

 אובייקטיבי.

  • וסובייקטיבי.

 תנאי אובייקטיבי

  • התנאי האובייקטיבי מופיע במילים נכה בן 50 או יותר , וכן תנאי נוסף הוא תנאי אשר מדבר על התשלום לנכה בן 50 , והוא פותח במילים תשלום לו. התנאי האובייקטיבי לא קשור בנושא הסעיף נכה , הוא קשור כל כולו בתנאים אובייקטיבים אשר ניתן לאמוד אותם אובייקטיבית , גיל , ותשלום.

 תנאי סובייקטיבי

  • התנאים הסובייקטיביים בסעיף הנם : שנתקיימו בו הוראות סעיף 7ג ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הביטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו.

 המדובר בתנאים סובייקטיביים , שכן כל התנאים המצוינים , בסעיף למעלה , עוסקים בתנאים שהנכה צריך לעמוד בהם והם קושרים למצבו. הגיוני שתנאי אובייקטיבי חובר לתנאי אובייקטיבי , וזאת עוד הוכחה כי הגיל בסעיף 7ד' הוא גיל התשלום.

 לסיכום לשון החוק בפרשנות סובייקטיבית

 ברמה הסובייקטיבית על פי ניתוח מבנה הסעיף, ניתן להגיע למסקנה כי הגיל אשר , מצוין בסעיף 7ד' לחוק מתקשר למועד התשלום , ולא לגיל הפרישה.

  • פרשנות אחרת, לפיה גיל התשלום וגיל הפרישה , תחילתם בגיל 50 , לא מתיישבת עם מבנה הסעיף , ולא עם מטרת המחוקק הסובייקטיבי. ועשויה לגרור מצב בו נכים אשר פרשו לפני גיל 50 , לא יקבלו את התוספת , והרי כאן מדובר בהפליה , וגם מטעם זה יש לפסול פרשנות זו.

בדיקה  כוללת של החוק

  • בבדיקה כוללת של החוק נתייחס לשני דברים.
  • אביזריי החקיקה.
  • סעיפים : 4,7,(10א), 13,14, 15, 16,17, 18,19,20, 20,א, 35ב' 36 , 39, 39, א. 43ב' ,45 (א) (6) 45 (ב).

 אביזרי החקיקה

  • אביזר החקיקה מורה אותנו כדלקמן: תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת.
  • אביזר החקיקה מדבר על תוספת עקב פרישה מוקדמת.
  • באביזר החקיקה אנו יכולים להשתמש כאמצעי עזר לגילוי תכליתו הסובייקטיבית של החוק.
  • כפי שאמר את הדברים המלומד אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט עמוד 402 :" לכל דבר חקיקה " אביזרים" משלו. כוונתי לשמו של החוק , שמות הפרקים שבו כותרת המשנה כותרת השולים והפיסוק . עד כמה שאבזרים אלה עברו את תהליך החקיקה הם משמשמים אמצעי עזר לגילוי תכליתו הסובייקטיבית של החוק."
  • אביזר החקיקה, תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת , מלמדת על רצון המחוקק על מתן תוספת כספית מיוחדת , למי שפרש מוקדם מעבודתו.
  • אביזר החקיקה מהווה חלק בלתי נפרד מהסעיף, ופרשנות הסעיף צריכה להתיישב עם פרשנות אביזר החקיקה , לא יכולה להיות סתירה בין אביזר החקיקה לבין הסעיף עצמו.
  • קיימת סתירה בין הסעיף אשר נוקב בגיל 50 לבין אביזר החקיקה אשר לא נוקב בגיל. אביזר החקיקה הוא חלק מהסעיף ממנו עולה כוונת המחוקק , בהיותו חלק מן הסעיף הוא צריך להתאים לתוכן הסעיף , ובמקום שיש סתירה בין אביזר החקיקה , לבין תוכן הסעיף יש ליישב סתירה זו באמצעות פרשנות אשר מטרתה להתחקות אחר כוונת המחוקק.
  • סתירה זו בין אביזר החקיקה לבין הסעיף יכולה היות מיושבת כאשר אנו בודקים את הסעיף ואת המבנה שלו ומוצאים כי תנאי הפרישה כליל מן העבודה מופרד בפסיק , מהגיל המצוין בסעיף לכן המילים נכה בן 50 שנים או יותר צריכות להתפרש בהתאם לאמור באביזר החקיקה.
  • השוואה בין מבנה הסעיף לבין אביזר החקיקה מלמדת כי הגיל אשר מופיע במבנה הסעיף קשור, למועד התשלום ולא לגיל הפרישה.
  • אביזר החקיקה מציין זכות , תוספת בגין פרישה מוקדמת , והסעיף מציין את התנאים למימוש הזכות , התנאים למימוש הזכות הן גיל 50 ללא קשר לגיל הפרישה.

 פרישה מוקדמת מה היא?

  • אביזר החקיקה מדבר על תוספת בגין פרישה מקודמת , פרישה מוקדמת.
  • פרישה מוקדמת בשל מצבו של הנכה.
  • פרישה זו יכולה להיות בכל גיל משום כך לא הגיוני כי הפרישה אשר מצוינת באביזר החקיקה תהיה לא מוגבלת בגיל ואילו הפרישה בתוך הסעיף תהיה תחומה בגיל גיל 50.
  • בפרשנות המילולית הנכונה של אביזר החקיקה אשר לא כולל בתוכו גיל , ביחס לפרשנות הסעיף אשר כולל בתוכו גיל אשר מנותק בפסיק מהמונח פרישה מוקדמת , הפרשנות הנכונה הנה כי הגיל המצוין בסעיף הוא לא גיל הפרישה אלה גיל מועד תחילת התשלום.
  • יחד עם זאת היות ופרישה מוקדמת מהעובדה בשל נכות יכולה להיות גם לפני גיל 50 כפי שארע במקרה של המערער , המחוקק לא קבע גיל פרישה המחוקק קבע גיל  תשלום , גיל ממנו תשלום התוספת.

 בדיקה כוללת של החוק

  • בבדיקה של החוק נרכז מבטנו אל עבר החוק ונתייחס אל:
  • לכותרת החוק.
  • סעיפים: 4,7,(10א), 13,14, 15, 16,17, 18,19,20, 20,א, 35ב' 36 , 39, 39, א. 43ב' ,45 (א) (6) 45 (ב).
  • בדיקת החוק בכללותו מהווה מקור פרשני נוסף , על הפרשן לבדוק את החוק במטרה להתחקות אחר תכלית החקיקה.
  • בבדיקה כוללת של החוק יש להגיע למסקנה כי במרכזו של החוק עומדים שלושה שחקנים , אשר אוחזים ידיהם , משני צדי גופו של הגביר הוא הנכה אשר ניצב במרכז החוק ולצדו , התגמול , והשיקום , בניהם ניצב הנכה.
  • שחקן אחד הוא הכסף תגמולים , ושחקן נוסף הוא השיקום , שחקנים אלה עוטפים את הנכה החל משלב בואו בשעריו של החוק ועד היאספו אל בית עולמו סעיף 39 א' לחוק סעיף 20 א' לחוק.
  • בבדיקה הכוללת של החוק נראה כי המחוקק הקדיש נתח נכבד מן החוק לשאלת התשלום , על דרך של תגמול ועל דרך של תוספת , למעשה 17 מתוך 48 סעיפים ייחד המחוקק רק לתשלום הכספים מכוח החוק , על דרך של תגמולים , או תוספות.
  • המדובר בחלק נכבד מן החוק , אשר מלמד על כוונת המחוקק , להבטיח את קיומם הכלכלי של נכי מלחמה , ולא להשאיר דבר פתוח , וזאת מפאת החשיבות היתרה שהמחוקק יחס לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) , תשי"ט 1959 [נוסח משולב].

 כותרת החוק וכותרות הסעיפים

כותרת החוק
  • כותרת החוק , חוק הנכים (תגמולים ושיקום) מלמדת אותנו כי בחוק זה חוק הנכים תגמולים ושיקום קיימים שלושה שחקנים , הנכה , התגמול , והשיקום כותרת זו מלמדת על כוונת המחוקק להציב את הגביר בראש החוק לאחריו , את התגמולים , ולאחר מכן את השיקום.
פרק ב' לחוק
  • לאחר פרק ההגדרות בחוק מופיע פרק ב' לחוק אשר כותרתו תגמול ,תחתיו מופיעים שורה שלמה של תגמולים היא יד אחת של החוק ואלו הם:
  • תגמולים בדרך של מענק לנכים בדרגת נכות 10-19 אחוזים.
  • תגמולים לנכה שקיבל מענק ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות גבוה מ19 אחוזים.
  • מועד תשלום המענק.
  • תשלום מקדמה לנכה שדרגת נכותו 10 עד 19 אחוזי נכות.
  • אי תשלום תגמולים נוספים.
  • ברירית מענק.
  • תגמולים לנכים של 10-100 אחוז .
  • תגמול למחוסר פרנסה ותגמולים מיוחדים.
  • תגמולים מיוחדים.
  • נכים שהגיעו לגיל פרישה.
  • תוספת למימון צרכים מיוחדים.
  • תוספת לנכה בגיל 55 או יותר.
  • תוספת עקב פרישה מוקדמת.
  • היות והתגמולים הם יד אחד אשר אוחזת בנכה ירד המחוקק לפרטי הפרטים של התגמול בחוק , וזאת על מנת להדגיש את מרכזיותו של התגמול בחוק זה וזאת כבר מהפרק השני לחוק , במטרה לדואג לקיומו של נכה המלחמה.
 תגמולים מיוחדים
  • המטרה לדאוג לקיומו של נכה המלחמה באה גם מהסעיף תגמולים מיוחדים.
  • בתוך הפרק השני לחוק, שכותרתו תגמול, יצר המחוקק מנגנון אשר נועד לאפשר לנכה , הגביר , לקבל תגמולים מוגדלים על דרך של קבלת תגמול נצרך.
  • הגדלת התגמולים לנכה מתחילה מסעיף 7 לחוק.
  • סעיף 7 עוסק בתגמול לנכה שהוא נצרך , סעיף ההגדרות מפרט מי הוא נצרך אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו"
  • למעשה סעיף 7 דן בנכה שהוא נצרך.
  • נכה זה בשל נזקקותו זכאי להגדלה משמעותית של התגמולים , וזאת בתנאי שיש לו 50 אחוזי נכות והוא לא מסוגל להשתכר כדי צורכו ואין לו הכנסה מספקת.
  • אי המסוגלות הוא חוסר יכולתו התעסוקתית של הנכה , בגינה מקבל אותו נכה  תוספת משמעותית לתגמוליו.
  • משמעותה ברוח החוק, של אי המסוגלות , היא כאשר יד אחת של החוק השיקום,  לא אוחזת בידו של  הנכה , המחוקק במצב זה העניק לנכה תגמולים מוגדלים , בדומה לסעיף 7ד' , במטרה להבטיח את קיומו הכלכלי של הנכה.

 תוספות לתגמולים

  • לאחר התגמולים המיוחדים הביא המחוקק את התוספות לתגמולים.
  • בסעיף 7 א' לחוק עוסק המחוקק בתוספת לנכה אשר הגיע לגיל פרישה , כאן זכאי הנכה לתוספת בתנאי שהוא מקבל תגמולים בסיסיים ולא תגמולים מוגדלים.
  • הנכה זכאי לתוספת מפאת גילו וצרכיו הוא מקבל תוספת , תוספת זו מוענקת למי שהגיע לגיל פרישה, גיל מבוגר והוא זכאי לה בגין צרכיו כנכה.
  • מכאן עובר המחוקק לסעיף בחוק אשר כותרתו היא תוספת למימון צרכים מיוחדים לאמור המחוקק מיעד בסעיף זה תוספת  לצרכים  מיוחדים של הנכה, אשר נובעים מנכותו ומגילו.
  • בסעיף 7 ג' לחוק עוסק המחוקק בתוספת מיוחדת לנכה בגיל 55 ויותר.
  • המחוקק מניח כי בגיל 55 , שהוא לא גיל צעיר לכל הדעות , יש צורך להיטיב עם הנכה וזאת על דרך של מתן תוספת לנכים הקשים בעלי דרגת נכות של 50 אחוז ושל 100+.
  • התוספת האחרונה אותה ציין המחוקק היא תוספת עקב פרישה מוקדמת כאן מניח המחוקק שנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ50 אחוז , והוא אינו יכול לעבוד , כאשר רופא שמינה שר הביטחון קבע שהוא לא יכול לעבוד , באיזה שהיא עבודה או משלוח יד תשולם לו תוספת כספית.
  • התוספת עקב פרישה מוקדמת משולמת , מקום שבו יד השיקום חדלה מלתפקד, כדוגמת הנכה המקבל תגמול נצרך.

ההבדל בין סעיף 7 א' לבין 7ד לחוק

  • בעוד סעיף 7א מתנה תנאי של נצרכות , קרי חוסר יכולת להשתכרות די צורכו של הנכה , והעדר הכנסה כדי מחייתו הנכה, סעיף 7 ד בא לכסות מצב בו לא ניתן לשקם את אותו נכה , לאחר שהוא כבר שוקם.
  • במצב זה קבע המחוקק כי תשולם לו החל מגיל 50 תוספת פרישה מוקדמת.
  • היות ואותו נכה עבד ופרש מעבודתו ויש בידיו הכנסה כדי צורכו מפנסיה או מכספים אחרים , לא משולם לו תגמול נצרך.
  • לנכה מסוג זה משולמת רק תוספת תגמולים , אשר נועדה לגשר על הפסד הכספי, בגין הפרישה המוקדמת.
  • נכה כזה לא זכאי לתגמול נצרך , היות ויש לו הכנסה אבל הוא זכאי לתוספת בגין ההפסד שנגרם לו עקב פרישתו מהעבודה על הירידה בהכנסות.
  • משום כך בעוד תשלום תגמול נצרך אינו מוגבל בגיל , אלה יכול הוא להיות משולם בכל גיל , כאן בא המחוקק ומציב תנאי של גיל , הגיל הוא גיל 50 ממנו משולמת התוספת לתגמול.
  • המדובר במנגנון של תוספת לא במנגנון של תגמול והתוספת משולמת מהגיע הנכה לגיל 50 .
  • השוואה בין סעיף 7א' לחוק , לבין סעיף 7ד' לחוק מראה כי בשני המקרים מדובר בנכה שאיבד את יכולת עבודתו , ברם היות ובסעיף 7א' נכה יכול לאבד את יכולת עבודתו בכל גיל ולא ניתן לשקמו , סעיף 7ד' בא לענות על מצבים בהם הנכה שוקם אך מפאת מצבו לא יכול להמשיך לעבוד.
  • למעשה מדובר באותו נצרך בסעיף 7א' לחוק, המקבל תגמול נצרך , רק שבסעיף 7 ד אותו נצרך כבר לא יכול לעבוד לאחר ששוקם ולא ניתן לשלם לו תגמול נצרך , מפאת מצבו הכלכלי, והוא לא עונה ליתר התנאים של נכה נצרך .
  • בשני הסעיפים יד השיקום אשר עוטפת את הנכה לא יכולה לתפקד, אך זאת בנסיבות שונות.

תגמולים לעומת תוספת לתגמולים

  • בחוק קיימים תגמולים אשר הם לא מוגבלים בגיל מסוים.
  • בחוק קיימות תוספות.
  • התוספת בחוק משולמות מגיל מסוים .
  • הגיל ממנו משולמות התוספות בחוק , הוא גיל 50  ויותר.

התוספת הן :

  • תוספת עקב פרישה מוקדמת.
  • תוספת לנכה שהגיע לגיל פרישה.
  • תוספת לנכה בגיל 55 או יותר.
  • עיקר התוספות משולמות מגיל 50-67.
  • גיל 67 קשור לתוספת לנכים שהגיעו לגיל פרישה.
  • לכל תוספת יש לה מטרה אחרת אשר תמציתה לדאוג לרווחת הנכה , ולקיומו הכלכלי.
  • המחוקק רק לגבי התוספת קבע גילאים או מצבים שונים בהם משולמות התוספות.
  • התוספת בגין פרישה מוקדמת משולמת לנכה בן 50 , מהגיעו לגיל 50 לא קשר לגיל בו פרש.
  • העובדה כי רק לעניין התוספות קבע המחוקק גיל תשלום, מלמדת כי הגיל המופיע בסעיף 7 ד' לחוק הוא לא גיל הפרישה.

סעפי חוק נוספים אשר עוסקים בתגמולים

מנגנון התשלום ,  וההגנה על התגמול .

סעיפים העוסקים במנגנון תשלום התגמול

  • בסעיף 10 ב' , רואה המחוקק זיקה בין חוק הנכים תגמולים ושיקום , לבין חוק נפגעי פעולות איבה.
  • בין שני החוקים , תגמולים ושיקום ונפגעי פעולות איבה קיימת זיקה , אך זיקה זו מתחזקת בסעיף זה , וזאת מאחר ובסעיף זה בא המחוקק ואומר כי גם אם נפגע הנכה פגיעת איבה , והוא לפני כן או אחרי הפגיעה הוכר כנכה בחוק זה , אז רואים את הפגיעה ככזו אשר נגרמה בזמן השירות ועקב השירות.
  • המחוקק רצה להסדיר מצב , בו התגמולים לנכה מלחמה לא יפוצלו בין הרשויות , ערב קום המדינה היו גופים רבים אשר טיפלו בנכים , ולכן הוא מכיל את החוק גם על פגיעות שהן מחוץ לשירות , ומוכן לשלם תגמולים לנכה מלחמה גם בגין נכות שנגרמה מחוץ לשירות.
  • בסעיף 13 עוסק המחוקק במועד לתשלום התגמול.
  • סעיף 18 לחוק עוסק במועד ממנו משלמים תגמול.
  • המחוקק מפרט בסעיף 13 את המועד בחודש בו משולם התגמול ובסעיף 18 עוסק במועד ממנו משלמים את התגמול.
  • סעיף 19 עוסק במועד תחילת התגמול , ואוסר על תשלום לפני מועד תחילתו של חוק זה.
  • סעיף 20 גם הוא קשור למנגנון התשלום , והוא קובע שהתשלום ישולם רק לנכה , או לבן משפחתו.
  • סעיף 20א' הוא סעיף מיוחד , כותרתו תגמולים לאחר פטירת הנכה, הסעיף קובע כי ישולמו למשפחת הנכה תגמולים לאחר פטירתו במשך 36 חודשים , הסעיף מפרט מנגנון של תשלום לאחר פטירת הנכה , וזאת לא מתוך דאגה לנכה שהחזיר נשמתו לבורא עולם , אלה מתוך דאגה למשפחתו.
  • סעיף 21 לחוק הנכים קובע כי התשלום הוא מאוצר המדינה לאמור , אם היה ספק מהיכן משלמים תגמולים, בא המחוקק ומודיע כי אלה ישולמו מאוצר המדינה , קרי המדינה חייבת בתגמולים ותוספת לנכה.
  • סעיף 39 דן בזכות קצין התגמולים ליטול את התגמול במקום שבו הנכה לא עושה בתגמול שימוש נכון, ולא מפרנס את בני האדם שהוא חייב במזונותיהם , המדובר בהסדר שמהווה הגנה על בני משפחתו של הנכה , משמה המחוקק רואה לנכון להיתן הגנה על התגמול , על הנכה ועל הסמוכים לשולחנו , סעיף זה נכלל גם במסגרת מנגנון התשלום ,וגם במסגרת ההגנה על התגמול ועל בני משפחתו של הנכה.
  • סעיף 39 א' עוסק בנכה המרצה עונש מאסר , במסגרתו לא מגיעים לנכה תגמולים , אך קצין התגמולים ראשי להעביר אותם למי שהנכה חייב במזונותיו סעיף זה עוסק גם במנגנון התגמול וגם בהגנה על הסמוכים לשולחנו של מקבל התגמול.
  • סעיף 43 (ב)(2) עוסק במנגנון תגמול למי שמקבלים טיפול רפואי ולא יכולים לעבוד , בנקודה זו חשוב לומר כי במסגרת תקנות הנכים טיפול רפואי , ראשי קצין התגמולים לשלם למי שמקבל טיפול רפואי ולא יכול לעבוד תגמולים גם עוד לפני הכרתו כנכה , וכל זאת במטרה להבטיח את קיומו של הנכה.

 סעיפים העוסקים בהגנה על התגמול

  • סעיף 14 לחוק הנכים , עוסק באיסור על העברת הזכות לתגמול , או לשעבודו , הסעיף מאפשר לנקות מהתגמול סכום מסוים , וזאת באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, וזאת רק אם הנכה לא התנגד לניכוי מהתגמול.
  • סעיף 15 לחוק הנכים אוסר על עיקול התגמול , עיקול התגמול אסור בחוק , ועל כן מהווה חלק מן ההגנה על התגמול.
  • סעיף 16 לחוק , מאפשר , כשיקול דעת לעכב תגמול , אבל לא את כולו אלא עד שני שליש מהתגמול.
  • סעיף 17 לחוק עוסק בפקיעת הזכות לתגמול תוך פרק זמן אם לא הורה קצין התגמולים אחרת , סמכות שבשיקול דעת.
  • סעיף 36 לחוק עוסק , בזכויות לפי חוק הנכים ולפי חוקים אחרים.
  • סעיף 35 ב' עוסק בעיכוב זמני של תגמולים, בתנאי שיש לקצין תגמולים יסוד סביר להניח שיש מקום לבטל את ההחלטה מכוח סעיף 35 , ולחייב את הנכה בהחזרת התגמול , העיכוב הוא לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים ,ולכן המדובר בהגנה על התגמול מכוח חוק.
  • סעיף 36 (א) לחוק עוסק בקשר שבין תשלום תגמולים לפי חוק הנכים ולפי חוקים אחרים, העיקרון המנחה הוא כי הנכה לא זכאי לתבוע לפי שני החוקים , וכי לאוצר המדינה קיימת זכות שיפוי.
  • לסיכום
  • קביעת מנגנון התשלום וההגנה על התגמול מצביעים על התכלית הסובייקטיבית של המחוקק והיא להבטיח את קיומו של הנכה והסמוכים לשולחנו.

סעיפים מיוחדים בחוק

  • משהגעתי עד הנה בסקירה הכוללת של החוק בפרשנות הסובייקטיבית שלה אבקש לייחד פרק קצר , לשני סעיפים חשובים בחוק:
  • סעיף 45 (א) (6) תקנות בעניין שיקום נכים.
  • סעיף 45 ב' דיווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת­.
  • סעיף 45 (א) (6) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) – תשי"ט 1949 [נוסח משולב].
  • במסגרת סעיף זה הוסמך שר הביטחון להתקין תקנות בעניינים אלה: " כל עניין אשר , לדעת שר הביטחון , עשוי להקל על נכים את קליטתם של נכים במערכת חייה הכלכליים של המדינה ואת היאחזותם בה"
  • סעיף 45(א)(6) לחוק הוא סעיף אשר חוקק בחוק הנכים תגמולים ושיקום 1949 והוא עבר כל כולו , לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)- תשי"ט 1949 [ נוסח משולב] , הוא החוק המצוי בידנו היום.
  • המדובר בסעיף חשוב שכן הוא מקפל בתוכו מטרות לאומיות לסייע בקליטתם של נכי מלחמה והיאחזותם בה , המטרה להקל על נכים את קליטתם במערכת חייה הלאומיים של המדינה והיאחזותם בה היא מטרה לאומית חברתית .
  • עד כה דנתי בתגמול ובמקומו המיוחד בחוק , לא זנחתי את הנכה הוא לב ליבו של החוק , הרקמה הפתוחה הזאת אשר מצויה בסעיף 45(א)(6), באה לסייע לנכה וגם להיאחזותו במדינת ישראל , על דרך של התקנת תקנות בכל עניין אשר נועדו לסייע לנכה ולהקל עליו.
  • והרי זו היא מטרה לאומית , משמה לא רק הדאגה לקיומו הכלכלי של הנכה עומדת בלב החוק , אלה גם היאחזותו בה , כמטרה לאומית , לאמור ללא דאגה לצרכיו של הנכה , לא תושג המטרה הלאומית סעיף זה משקף יותר מכל את כוונת המחוקק.
  • בשנת 2010 הוכנסת תיקון לחוק בדמותו של סעיף 45 (ב) לחוק בו מחויב שר הביטחון וראש האגף לדווח למחוקק לכנסת על יישום החוק. הסעיף חוקק שנים הרבה לאחר שחוק הנכים תגמולים ושיקום , יצא אל דרכו ממשכן הכנסת.
  • בשנת 2010 החליט המחוקק להחזיר את הפיקוח על החוק אליו וכך נאמרו הדברים בדברי ההסבר להצעת החוק:" בהצעת החוק המתפרסמת בזה מוצע לעגן בחקיקה חובת דווח של משרד הביטחון על פעילות האגפים העוסקים בטיפול בנכים ובמשפחות שכולות. היוזמה להצעת החוק עלתה בדיוני צוות הבדיקה של ועדת החוץ והביטחון לבחינת תפקודו אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנחצה"
  • בדברי ההסבר להצעת החוק נאמרו הדברים הבאים:" באמצעות הליך מוסדר וקבוע של פיקוח ובקרה על אגף שיקום נכים במשרד הביטחון , העוסק בתגמולים ושיקום של אנשי מערכת הביטחון שנפגעו במהלך שירותם , על אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון העוסק בתגמולם ובשיקום של משפחותיהם של חללי מערכת הביטחון ועל שר הביטחון הממונה על אגפים אלה. ניתן יהיה לסייע בהגשמת חזונות של דוד בן גוריון ולפרוע את החוב המוסרי של מדינת ישראל כלפי נכי מערכת הביטחון והמשפות השכולות".
  • סעיף 45 ב' לחוק החזיר בשנת 2010 את הפיקוח על חוק הנכים לידי המחוקק , וזאת מתוך מטרה להגשים את חזונו של דוד בן גוריון , ולפרוע את החוב המוסרי של מדיני ישראל כלפי נכי מערכת הביטחון.
  • הסעיף גם יצר חיבור בין תכלית חוק הנכים תגמולים ושיקום אשר חוקק בשנת 1949 , לבין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 . למעשה התכלית שהייתה קיימת בקום המדינה היא התכלית שקיימת היום ברמת הפרשנות של התכלית הסובייקטיבית.

ההיסטוריה החקיקתית כחלק מפרשות התכלית הסובייקטיבית של החוק

  • בפרק זה נדון:
  • בהיסטוריה החקיקתית של חוק הנכים תגמולים ושיקום.
  • בהיסטוריה החקיקתית של סעיף 7ד לחוק . 

חוק הנכים תגמולים ושיקום היסטוריה חקיקתית והמצב החברתי

  • חוק הנכים תגמולים ושיקום נחקק לראשונה ביום 8 לספטמבר 1949 , עובר לחקיקת החוק הביא ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון את החוק בפני הכנסת הראשונה ביום 5 לספטמבר 1949 , ועדת העבודה והרווחה דנה בחוק ביום 7 לספטמבר 1949 והחוק אושר ביום 8 לספטמבר 1949 .
  • המצב החברתי מדיני בו נחקק חוק הנכים היה במהלך מלחמת השחרור , מספר חודשים לאחר שקמה מדינת ישראל , עת הכוחות הדלים אשר היו בארץ לחמו בחירוף נפש להגנתה של מדינת ישראל.
  • על רקע הסיטואציה המורכבת שהייתה לאחר הקמת המדינה נחקק חוק הנכים , כאשר כל מי שעסקו במלאכה ראו לנגד ענייהם את טובתם ורווחתם הכלכלית של הלוחמים אשר שבו משדה הקרב , והגנו בגופם על המולדת הצעירה.
  • רקע קצר ולא ממצא זה חשוב להבנת תכלית החקיקה אשר לא נשתנה גם לאחר 70 שנה , תכלית החקיקה אשר ראה אותה המחוקק הסובייקטיבי ערב חקיקת החוק , הולכת ונמשכת אתנו עד היום .
  • מסקנה זו עולה גם מחוק הנכים תגמולים ושיקום (נוסח משולב 1959) היות והמדובר בנוסח משולב בו נלקחו מספר (סעיפים) ושולבו יחד לחוק אחד , כאשר המסד הבסיסי אשר עמד לנגד עניי המחוקק ערב חקיקת חוק הנכים תגמולים ושיקום בשנת 1949 לא נשנתה.
  • ראיה לכך היא כי סעיפים שלמים אשר היו קיימים בחוק הנכים תגמולים ושיקום 1949 , לא שונו לאחר חקיקת החוק , בשנת 1959 , וזאת גם לאורו של סעיף 45 ב' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) – תשי"ט 1959 [נוסח משולב].
  • מאי שינוי החוק הבסיסי , והכללתו בחוק הנכים תגמולים ושיקום (נוסח משולב) אנו יכולים להגיע למסקנה כי כוונת המחוקק אשר עומדת בליבו של החוק שרירה וקיימת גם לאחר כמעט 70 שנים מאז חקיקתו של חוק הנכים תגמולים ושיקום 1949.
  • על מנת להוכיח דברי אלי לגבי תכלית המחוקק הסובייקטיבי , אביא מספר ציטוטים מישיבת הכנסת מיום 5 לספטמבר 1949.
  • ביום 5.9.49 בישיבת הכנסת הראשונה טען ראש הממשלה דוד בן גוריון את הדברים הבאים :" אך החללים הם רק חלק מהאבדות . רבים נשארו לשמחתנו בחיים .אך גם הם שילמו מחיר יקר אבר מן החי. והערב אני מגיש לכם בשם הממשלה חוק על החוב , נכון יותר על חלק מהחוב , שאנו חייבים לאלה , שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת חוק על תגמול ושיקום לנכי המלחמה. גם חוק זה אינו ממצה את כל החובות המוטלים עלינו . אין חוק זה דן בסידורים המוטלים עלינו כלפי משפחות החללים – על כך תוגש לכנסת הצעת חוק נפרדת. כן אין חוק זה דן בנכים שנפגעו עוד לפני היכנסם לצבא הגנה לישראל , ומספרם לא קטן ואם כי לא המלחמה גרמה למחלה , למום או לפגיעה בגופם או בבריאות של אלה – חובה מוטלת עלינו כלפיהם, וגם בנידון זה תכונס הצעת חוק נפרדת. חוק זה דן בצורך הדחוף ביותר – הנכים שנפגעו בתקופות השירות ועקב השירות בצבא הגנה לישראל . חלקם כבר נשתחררו מהצבא מספרם קרוב לאלף איש וחלקם עודם נמצאים בצבא . בין אלה האחרונים יש חולים קשים הדורשים טיפול רפואי מעולה והם מקבלים ויקבלו הטיפול הדרוש בבתי החולם של הצבא".

היו"ר י' שפרינצק אמר באותה ישיבה

  • "אין איש בכנסת החולק על עצם חובת האומה והמדינה לקיים את אלה , שבזכותם זכינו להגיע למה שהגענו"

חבר הכנסת לנקין (חרות) אמר באותה ישיבה

  • "זכותם לקבל זאת , וחובתנו לתת זאת" .
  • בהמשך נאמר עלי ידי ח"כ לנקין "(ונכה מלחמה הוא מיוחס במדינה שלנו)".
  • ח"כ חנה למדן (מפ"ם) אמרה באותה ישיבה " ומובנת עוד יותר הרגישות המיוחדת בשעה שאנו ניגשים לדון בחוק הנכים".
  • בהמשך נאמר " אני מכירה בזה שנכי מלחמת השחרור צריכים לעמוד בשורה הראשונה , ותגמולים מגיעים קודם כל להם.

דברי הכנסת קריאה שניה ושלישית

  • ביום 8.9.1949 דנה הכנסת הראשונה בהצעת חוק הנכים תגמולים ושיקום, על מנת ללמוד על כוונת המחוקק אביא מספר ציטוטים מישיבה זו:

שיווין וזכויות בדברי הכנסת

  • בדיון דנה הכנסת , בשאלה מי יהיו הזכאים לבוא בשעריו של החוק , האם נכים אשר , הפכו לכאלה לאחר הקמת המדינה וצה"ל , או גם כאלה אשר לחמו לפני קום המדינה . בסופו של יום הוחלט כי גם נכים אשר הפכו כאלה עקב לחימה באויב ,לפני קום המדינה יבואו בשעריו של החוק ולו רק בשל השוויון בין אלה שלחמו לפני קום המדינה , לבין אלה שלחמו לאחר קום המדינה.
  • חבר הכנסת לנקין אמר על כך בישיבת הכנסת מיום 8.9.1948 , את הדברים הבאים :" אולם לא הרי הפליות כלפי אדם בריא כהרי הפליות לגבי אדם נכה שאיבד את אבריו בעמדו בפרץ כנגד אויב חיצוני". שוויון זה ישמש אותנו במסקנה הסופית אליה נגיע בתום עבודה זו.
  • חברת הכנסת חנה למדן אמרה באותה ישיבה מיום 8.9.1948 את הדברים הבאים:" אני גם מקבלת את הדעה , שזכות מיוחדת לחיילי מלחמת השחרור".
  • שר הביטחון דוד בן גוריון אמר בישיבה את הדברים הבאים " ויש לדאוג לכל נכה גם אם נכותו אין לה כל קשר עם המלחמה , אך החוק שלפנינו הוא – תשלום חוב מידי המדינה ,רק תשלום חלקי , כי חוב זה לא ניתן להיפרע בשלמותו, כל הכסף לא ישווה לעין אבודה או לרגל קטועה. אבל במתכוון ייחדנו חוק זה לנכי המלחמה , וההענקות שחוק זה מבטיח לנכים אין בהם משום גמילות חסדים".

סעיף 7ד'

  • בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 13) התמש"ד – 1983 נכתבו הדברים הבאים כדברי הסבר לחוק: "יש שנכה כאמור לעיל נאלץ לפרוש מעבודתו לפני המועד המקובל ובכך נפגעות זכויותיו הקשורות בפרישה מעבודה, מוצע כי במקרה כזה הוא יהיה זכאי לתוספת לתגמוליו"

פסיקה

ע"נ 15377-07-16

  • בפסק הדין קובע כבוד השופט הד"ר גיא שני כי : יעודו של סעיף 7 ד' לחוק לפצות החל מגיל 50 , נכים אשר נאלצו לפרוש כליל מעבודתם פרישה מוקדמת בגין הנכות המוכרת.
  • אבקש להטעים כי השופט הנכבד הד"ר גיא שני הגיע למסקנתו בדרך פרשנית מקוצרת מבלי לעבור את שלבי הפרשנות , אשר עיקר תכליתם לפרש סעיף בחוק לפי התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של המחוקק למרות זאת, אפשר להעזר בפסק הדין במסגרת פרשנות זו , שכן אין לך פרשנות אמתית שלא עברה תהליך סדור של פרשנות.
  • פסק הדין 15377-07-16 הוא בבחינת עוד רכיב פרשני , תשומת לב שכבוד השופט גיא שני קורא מתוך הסעיף , את המונח נכות מוכרת.
  • עמדתי כפי שאגיע אליה בסוף עבודה זו כי יכולים להיות מצבים מעורבים בגינם פורש נכה בדרגת נכות של 50 אחוז , פרישה מוקדמת מעבודתו , המדובר בדרך כלל בנכויות נפשיות , בהם מנסה המשיב להפריד מוץ מתבן , אך המחוקק כמי שהדאגה לקיומו הכלכלי של הנכה עמדה מול עניו עוד משנת 1948 לא ביקש לעשות כן , ולכן אין לקרוא בחוק מה שלא כתוב בו.
  • טענתי היא , וזאת עוד לפני שהוכחתי אותה כי על פי עקרונות הפרשנות התכליתית לא ניתן להוסיף אל הסעיף תנאי שהוא לא קיים בו , נכות מוכרת , וזאת לאור תכליתו של החוק.

לסיכום הפרשנות הסובייקטיבית של החוק ושל סעיף 7 ד לחוק הנכים 

  • לסיכום הפרשנות התכליתית הסובייקטיבית של חוק הנכים היא :
  • בפרשנות זו עלינו להגיע למסקנה מה הייתה התכלית הסובייקטיבית אשר עמדה מול עניו של  המחוקק בשנת 1948 , עת הוציא תחת ידו את חוק הנכים (תגמולים ושיקום) -1948 , וכן את חוק הנכים(תגמולים ושיקום תשי"ט -1959[נוסח משולב] .
  • כאשר בוחנים את החוק המטרה הייתה ועודנה לסייע לנכי מלחמה , סיוע אשר ניתן כאשר יד אחת של החוקק אוחזת בתגמול ויד שניה אוחזת בשיקום , ולכן נקרא החוק חוק הנכים תגמולים ושיקום.
  • כאשר היד אשר אוחזת בשיקום , חדלה לפעול , אין לה מה להציע לגביר , הוא הנכה, אשר ניצב במרכז החוק , כאן באים התגמולים המוגדלים לפצות על חסרון הכיס.
  • אולם לא רק בתגמולים עסקינן אלה גם בתוספות נדיבות לצד התגמולים כמו במקרה של סעיף 7ד , המחוקק ביקש לעשות זאת מתוך מטרה סוציאלית לאפשר את קיומם הכלכלי של אלה, אשר באים בשעריו של חוק הנכים תגמולים ושיקום. המחוקק ביקש לדאוג לאותם נכים לקיום בכבוד כאשר אין יד השיקום יכולה לפעול את פעולתה.
  • מטרות אלו מטרת השיקום והתגמול , באים לידי ביטוי מכותרת החוק ועד לסעיף 7ד לחוק , הוא הסעיף בו אנו עוסקים. קיום כלכלי  בכבוד משמעו להיתן לנכה כסף , תגמול , אשר ממנו יוכל להתקיים.
  • במקום שהנכה הוא נצרך , ולא בר שיקום עוד מראשית כניסתו לחוק העניק לו המחוקק תגמול נצרך.
  • במקום שבו הנכה הוא בר שיקום ושוקם , אך נאלץ לפרוש מעבודתו , ואין יכולת לשקמו כאן בא המחוקק ומושיט לו סיוע כספי על דרך של מתן תוספת פרישה מוקדמת.
  • התגמול ניתן מגיל 50 , אבל לא רק לאלו אשר פרשו בגיל 50 , אלה גם לאלו שהפרישה נכפתה עליהם לפני גיל 50. הדאגה לנכה בגיל 50 היא עניין סוציאלי , והוא אינו קשור בנכות המוכרת תנאי אותו לא קבע המחוקק בחוק.
  • אילו היה רוצה המחוקק לקבוע תנאי זה המחוקק , היה עושה כן , אבל בדורנו יש שמרשים לעצמם לקרוא אל תוך החוק או מהחוק את מה שאין בו.
  • אם המחוקק העמיד את הנכה במרכז החוק ואם הנכה נאלץ לפרוש פרישה מוקדמת בגלל מצבו , יכול שיהיה זה בגלל נכות מוכרת ויכול שיהיה זה בגלל נכות מוכרת ועוד מצב אחר , נכות מעורבת , אשר משפיעה גם היא על יכולת העבודה שלו , אזי כנכה מלחמה המחוקק ביקש לדאוג לו לאובדן ההכנסה או הזכויות הפנסיוניות , או הכספיות.
  • הפרשנות לפיה הפרישה היא בגין נכות מוכרת , היא פרשנות מצמצת אותה לא קבע המחוקק , כל עוד כשמביטים אל החוק ורואים את הנכה וצרכיו , פרשנות זו סוטה מכוונת המחוקק לסייע לנכי מלחמה , בקיום כלכלי ,ולכן היא לא יכולה להתקבל, פרשנות זו גם חוטאת לערך השוויון אשר עמד לנגד עניי המחוקק.
  • בפרשנותי הצלחתי להוכיח כי כאשר מקבלים את הפרשנות מכל אסופת הציטוטים שהבאתי , כי הנכה הוא הניצב במרכז הבמה, אזי אין לקבל פרשנות סובייקטיבית כי על מנת לזכות בתגמול פרישה מוקדמת לפי סעיף 7ד חייב הנכה לפרוש בגיל 50 מעבודתו.
  • פרשנות מעין זו היא פרשות מפלה , והשוויון בחוק הנכים הוא מנשמת אפו , הדאגה לנכה המלחמה היא הדבר החשוב , והיא מתבטאת בתגמולים ושיקום , כל עוד שהדאגה לנכה היא לב ליבו של החוק , לא צריך להקפיד אתו על גיל הפרישה , ולא על תנאי שלא קיים בחוק נכות מוכרת , ולכן המסקנה מפרשנות תכליתית סובייקטיבית זו כי גם מי שלא הגיע לגיל 50 וגם מי שנאלץ לפרוש פרישה מוקדמת בטרם גיל 50 ומסיבות מעורבות , אשר קשורות במצבו, ואשר קשורות בחלקן בנכות המוכרת , תלוי באיזה חלק , אזי יש לשלם לו תגמול לפי סעיף 7 ד' גם אם פרש בטרם הגיע לגיל 50 מעבודתו , שכן הדאגה לצרכי נכה המלחמה היא לב ליבו של החוק.

פרשנות אובייקטיבית לחוק הנכים , ולסעיף 7 ד' לחוק הנכים תגמולים ושיקום

  • מהותה של התכלית האובייקטיבית של החוק היא לעמוד על האינטרסים , היעדים הערכים , המדיניות אשר החוק נועד להגשים בחברה דמוקרטית , א. ברק עמוד 410 פרשנות במשפט סימן 5. "משמעותה של התכלית האובייקטיבית של החוק היא לבחון את טיב ההסדר החקיקתי , ומתוכו להגיע למסקנה מה היא התכלית האובייקטיבית של החוק".

מקורות התכלית האובייקטיבית

  • מקורות התכלית האובייקטיבית בפרשנותו של החוק הם :
  • מקור פנימי בו נבחנת התכלית האובייקטיבית על ידי:
  • לשון החוק .
  • החוק בכללותו.
  • מקור חיצוני בו נבחנת התכלית האובייקטיבית של החוק על די:
  • מקורות חיצוניים חוקים אחרים.
  • ההיסטוריה החקיקתית.
  • הרקע החברתי.
  • הדין הכללי.
  • ההלכה השיפוטית.
  • עקרונות היסוד של השיטה.
  • משפט משווה.

התכלית האובייקטיבית של החוק כפי שהיא נלמדת מלשון החוק

  • הלשון היא מקור לתכלית , ואין להגשים באמצעות הלשון תכלית שלשלנו אינה יכולה לשאת.
  • לשון חוק הנכים תגמולים ושיקום מלמדת על התכלית האובייקטיבית של החוק , לסייע לנכי מלחמה אשר תרמו תרומתם להגנה על המולדת לאחר תקומתה.
  • עקרון זה עולה מלשון החוק , וזאת משום שחוק הנכים תגמולים ושיקום אשר חוקק בשנת 1948 , חוקק כאשר נכה המלחמה עמדו במרכזו של החוק ולצדם , עמדו התגמולים והשיקום.
  • הסיוע לנכה המלחמה הוא בשיקום ובתגמולים , הסדרי השיקום לא נקבעו בחוק , אלה בהוראות אשר מחוץ לחוק.
  • הסיוע בתגמולים נחקק עוד בחקיקה אשר חוקקה בשנת 1948 , ובחוק הנכים תגמולים ושיקום נוסח משולב 1959 , שם הורחב בסיס התגמולים והתוספת בצורה משמעותית.
  • העובדה כי המחוקק מזה שנים ייחד מקום נכבד כפי שעולה מהחוק לעניין התגמולים מחזקת את המסקנה כי הסיוע הכספי אשר ניתן לנכי צה"ל , התגמול הבסיסי , התגמולים המיוחדים , ותגמולי הקיום , והתוספות , נועדו להבטיח את רווחתו הכלכלית של הנכה , דבר אשר מעיד על מהות ההסדר.
  • מתוך לשון החוק אפשר להבין כי ההסדר החקיקתי בחוק הנכים תגמולים ושיקום , נועד ברמת הפרשנות האובייקטיבית שלו , להבטיח סיוע כספי קיומי לנכה צה"ל ,לצד הסדרי שיקום, ולכן נקרא החוק חוק הנכים תגמולים ושיקום ,המחוקק העמיד את הנכה קודם , לאחר מכן את רווחתו של הנכה , על דרך של תגמולים , ולאחר מכן את השיקום.
  • פתחתי את סיקרת דברי מלשון החוק , הוא חוק הנכים תגמולים ושיקום תש"ט 1949 , בבדיקת לשון החוק פניתי קודם כל להיסטוריה של לשון החוק ולא לחוק בן זממנו , שכן חוק הנכים תגמולים ושיקום 1949 בוטל עם חקיקתו של חוק הנכים תגמולים ושיקום תשי"ט 1959 , אך מהבנת ההיסטוריה ניתן להשליך על לשון החוק בת זממנו .
  • טיב ההסדר , אשר היה קיים בחוק הנכים תגמולים ושיקום – 1949 , לא שונה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) – תשי"ט 1959 , על פיו הדאגה הכלכלית לצרכיו של הנכה עומדת לו כזכות יסוד בחוק זה , ולכן היות ומטיב ההסדר ניתן להסיק כי תכלית החוק ברמה האובייקטיבית אשר עולה מלשון החוק, תומכת בטיב ההסדר שבחוק , שהוא תמיכה כלכלית  בנכי מלחמה.
  • התכלית האובייקטיבית כפי שהיא נלמדת מהבדיקה הכוללת של החוק
  • בבדיקה הכוללת של החוק נבקש לחזק את המסקנה כי טיב ההסדר הוא להבטיח קיומם של נכי מלחמה מבחינה כלכלית , ולענות על קשת שלמה של מצבים , בהם נכי מלחמה צריכים סיוע כלכלי לצורך קיומם.
  • התגמולים , הסיוע הכספי אשר קיים בחוק , בצורת התגמולים , מצביע על כך כי החוק , חוק הנכים תגמולים ושיקום 1948 , וחוק הנכים תגמולים ושיקום נוסח משולב 1959 נועדו , על פי טיב ההסדרים אשר קיימים בהם להבטיח את קיומם של נכי מלחמה.
  • הבדיקה הכוללת של החוק אותה ביצעת מסעיף מ' לכתב זה יכולה לשמש אותנו גם בבדיקה הכוללת של החוק , בתכלית האובייקטיבית , ואין טעם לחזור על הדברים.
  • הבדיקה הכוללת ברמה הסובייקטיבית מעידה על התכלית הסובייקטיבית של החוק , אך גם על התכלית האובייקטיבית של החוק וזאת מתוך קריאת טיב ההסדר , טיב ההסדר כפי שעולה מהבדיקה הסובייקטיבית משקף גם את מטרת המחוקק בתכלית האובייקטיבית , והיא הדאגה לצרכיו הכלכליים של הנכה ולכן אין טעם לבצע בדיקה זו שוב.

התכלית האובייקטיבית של החוק כפי שהיא עולה מחוקים אחרים והתייחסות למשפט השוואתי

  • חוק הוא יצור חי בסביבתו , הוא משתלב במארג החקיקה אשר עוטפת אותו, כפי שהגדיר זו המלומד א. ברק בספרו עמוד 416 " דבר חקיקה הוא צמח בשדה המשפט. שתילתו של הצמח והתפתחותו מבוססות על מסגרת נתונה של דינים (חוקים הלכתיים , מנהלים ). כמובן , לעיתים קרובות בא דבר החקיקה החדש לשנות מהדין הקיים. אך דבר החקיקה לא בא לשנות את כל הדינים כולם".
  • היות וחוק הנכים הוא אחד החוקים הראשונים אשר נחקוק במדינת ישראל יש לבחון אותו לאור חקיקה קודמת , בנושא זה אפשרי וגם רצוי לפנות לאמור במגילת העצמאות שם נאמרו הדברים הבאים:"
    מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;"
  • הצדק והשוויון הם מנשמת אפה של מדינה זו , מגילת העצמאות היא המסמך המשפטי הראשון אשר נחקק על ידי מועצת המדינה הזמנית , מסמך זה מהווה מסגרת נורמטיבית לאורה נחקקו חוקים רבים אשר מכילים בתוכם שוויון בין אזרחי מדינת ישראל.
  • אם מועצת המדינה הזמנית קבעה במגילת העצמאות את ערך הצדק והשוויון בין אזרחי מדינת ישראל, חזקה היא כי באותה תקופה בה נחקק לראשונה חוק הנכים תגמולים ושיקום 1949 השוויון עמד לנגד עניי המחוקק. שיווין זה עולה גם מדברי הכנסת כפי שהבאתי אותם בעבודתי זו.
  • בפרק זה של הפרשנות נתייחס גם לתקנות הנכים הבאות
  • תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תוספת למימון צרכים מיוחדים).
  • תקנות הנכים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכנסה כדי מחיה) תשי"ג -1953.
  • תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תוספת למימון צרכים מיוחדים).
  • התקנות עוסקות בשורה של תוספות אשר כל כולן נועד להבטיח את קיומו הכלכלי של הנכה , בשל מצב משפחתי מיוחד סעיף 3 , הריון ולידה , תוספת גיל , נכה מאושפז , תוספת לנכה המקבל ליווי , פגוע לב.
  • התקנות שואבות כוחן מחוק הנכים תגמולים ושיקום וגם הן באות להגן על רווחתו הכלכלית של הנכה.
  • תקנות הנכים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו) תשי"ג
  • סעיף2 (3) לתקנות אשר כותרתו תנאים תשלום למחוסר פרנה קובע:
  • "אם שוכנע קצין התגמולים כי נכה שהוכר כמחוסר פרנסה אינו מסוגל מפאת נכותו להסתדר בעבודה וכי אין לצפות שבעתיד הנראה לעין תהיה אפשרות מעשית להעסקתו בעבודה, בעסק או בכל מקור פרנסה אחר, רשאי קצין התגמולים להמשיך ולשלם לנכה תגמול חוסר פרנסה, תוך תקופת זמן שקבע מפעם לפעם, ללא צורך במילוי התנאים הקבועים בפסקאות (1) ו-(2);"
  • תקנה זו היא חלק ממארג כולל של חקיקה אשר בא בראש ובראשונה להבטיח את קיומו הכלכלי של הנכה , על דרך של מתן תגמולים , וסעיף זה בדומה לסעיף 7ד' מחזק את המסקנה כי טיב ההסדר החקיקתית כפי שעולה מחוק הנכם תגמולים ושיקום ומסעיף 7ד' נועד בראש ובראשונה לדאוג לרווחת הנכה.
  • הייתי יכול להביא עוד דברי חקיקה רבים אבל דומה כי שתי תקנות אלו מעידות על טיב ההסדר והדאגה לרווחתו של הנכה. יחד עם זאת פניה לחוקים אחרים , לא תועיל שכן אין במדינת ישראל חוק אשר מתוכו עולה מטרה לדאוג לרווחת נכה המלחמה , או נכים בכלל באותה צורה שחוק הנכים תגמולים ושיקום מראה זאת.
  • יחד עם זאת פניה למשפט ההשוואתי אינה רצויה כאן היות והתנאים לפנייה למשפט ההשוואתי , לא מתאימים תמיד למציאות השוררת בישראל.

 ההיסטוריה החקיקתית הרקע החברתי וההלכה השיפוטית

  • על ההיסטוריה החקיקתית והרקע החברתי עמדתי בפרשנות הסובייקטיבית בעבודה זו , מה שנאמר שם לגבי ההיסטוריה החקיקתית והרקע החקיקתי נכון גם לפרשנות האובייקטיבית של דבר החקיקה , רק שבמקרה זה הוא מעיד על טיב ההסדר ולא על הרצון הסובייקטיבי של החוק, ההיסטוריה החקיקתית תומכת בטיב ההסדר והוא הדאגה לצרכיו של הנכה דאגה כלכלית.
  • ההלכה השיפוטית נתנה תמיד מקום של כבוד , לנכי המלחמה , ודי להזכיר את דבריו של השופט המנוח מ' חשין בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן פ"ד נו (5) 732 743 (2002) " אשר לחוקי הנכים – ובהם חוק התגמולים – גישת בית המשפט היא , מאז ומקדם , כי יש לפרשם ברוחב לב ולא ביד קמוצה , מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו . חוקים אלו יעודים הוא להיטיב עם הנכה בעניינו : עם נכי צה"ל – להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם , ועל דרך זו יפורשו ויחולו"
  • ההלכה השיפוטית ביקשה להיטיב ולגמול טוב למי ששרתו את המדינה. הלכה זו משתלבת עם טיב ההסדר החקיקתי , בחוק הנכים , אשר מבקש לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנכה.

עקרונות היסוד של השיטה

  • על עקרונות היסוד של השיטה למד הפשרן מהמטריה הנורמטיבית ממעמדו של היחיד בחברה.
  • בישראל , אפשר לראות באמור במגילת העצמאות מסמך שהוא חלק מעקרונות היסוד של השיטה וכן גם מחוקיי הסוד אשר נקבעו בישראל , כדוגמאת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.
  • חוק יסוד כבוד האדם וחירתו קובע בסעיף 1 בו את הדברים הבאים:

"  זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל."

  • כאשר מכילים את עקרונות היסוד של מדינת ישראל , מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו , לאורה של מגילת העצמאות בה צוין ערך השוויון בין האזרחים מכאן ניתן להסיק כי טיב ההסדר אשר מצוי בחוק הנכים תגמולים ושיקום , וכן אשר מצוי גם בסעיף 7ד' , ומתוך הרצון האובייקטיבי אשר עולה מן החוק , ועל רקע ערך השוויון אשר מצוי במגילת העצמאות , לא ניתן לקבל פרשנות סובייקטיבית ואובייקטיבית כי תכלית המחוקק הייתה להפלות בין מי שפרש מעבודתו בגיל 50 לבין מי שפרש מעבודתו לפני גיל 50 .
  • לסיכום : המלומד אהרון ברק קובע בספרו כי התכלית הסופית של החוק נקבעת לאחר שבאים בפני הפרשן נתונים שונים לעניין התכלית האובייקטיבית והסובייקטיבית של החוק. כל עוד שתי התכליות מובילות לאותו מקום אין מקום לשיקול דעת פרשני.
  • עמד על הדברים כבוד הנשיא השופט אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט כרך שני פרשנות החקיקה בהוצאת נבו עמוד291 בקבעו " מקום שהתכליות השונות – סובייקטיבית או אובייקטיבית מובילות כולן לכיוון אחד תיקבע התכלית "הסופית על פי כיוון זה. קביעה זו הנעשית על ידי השופט לא תהיה מלווה ברוב המקרים , בהפעלת שיקול דעת שיפוטי".
  • לדעת הח"מ כל התכליות הסובייקטיבית והאובייקטיבית מצביעות על כך כי תכלית אחת , סובייקטיבית ואובייקטיבית עמדה לפני המחוקק.
  • התכלית היא דאגה לקיומו הכלכלי של נכה צה"ל , דאגה זו חלה במקרה של סעיף 7 ד לחוק הנכים , בין אם הוא פורש מעבודתו בגיל  50 או לפני גיל 50 , הגיל הוא תחילת  מועד התשלום.
  • גיל 50 מכיל את אלו שפרשו גם בגיל 49 או מוקדם מכך.
  • כל פרשנות אחרת חוטא לתכלית האובייקטיבית והסובייקטיבית של החוק ולכן אין לקבל כי המונח נכה בן 50 צריך להתפרש בסעיף 7ד לחוק כגיל בו פרש הנכה מעבודתו.
  • פרשנות מעיין זו יוצרת חוסר שווין בין נכים בעלי אותה דרגת נכות , ובאותו מעמד , דבר אשר נוגד את רוח החוק את התכלית הסובייקטיבית של החוק ואת התכלית האובייקטיבית של החוק ואת כל המעגל החקיקתי אשר סובב את החוק.
  • יש לדחות את האמור הפרשנות של נציגת המדינה , בין השאר היות ולא בוצע תהליך פרשני בכתב טענותיה , היא לא הוכיחה את כוונת המחוקק , ולא ירדה לעומקו של החוק, וכן קבלת הפרשנות מטעמה תוביל לתוצאה שגויה ביותר בפרשנותו של החוק.
  • אשר על כן יתבקש כבוד בית המשפט לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי ב"כ המערער ולקבוע כי הגיל אשר מופיע בסעיף 7ד' לחוק לא קשור בגיל הפרישה אל בגיל תשלום , תוספת עקב פרישה מוקדמת.