עתירה לבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)

עו"ד גיא בית און כמי שמתמחה במשפט המנהלי והחוקית , ובתורת הפרשנות , מתמחה בהופעה בפני בית המשפט הגבוה לצדק המכונה בג"ץ. בג"ץ , בית המשפט הגבוה לצדק דן בעתירות על עניינים שונים , אשר מחובת הצדק לדון בהם , וכן כאשר לא קיימת שום ערכאה אחרת אשר יש בסמכותה לדון בכך.

רשימת העניינים אשר יש בכוחו של בג"ץ לדון בה היא רשימה אשר  בה נכללים עניינים של תכנון ובניה ברמה הארצית , ותקיפה של החלטות מנהליות , ברמה המניסטראילית , לאמור החלטות ממשלה , הוראות ממשלה וכן תקיפה של חוקים ותקנות , אשר לא עומדים בעקרונות חוקי היסוד במדינת ישראל או לחלופין לא עומדים בסטנדרטיים תקינים של חקיקה , וזאת תוך החלה של עקרונות המשפט המנהלי והחוקית במדינת ישראל.

הדיון בבג"ץ דומה במהותו לדיון בפני בין המשפט לעניינים מנהלים , בג"ץ קטן , ברם הוא שונה מעיקרו בדרך ניהול הדיון ובהשקפה על העותר כמי שמבקש לתקוף החלטה שלטונית. נהוג להסתכל על הדיון ככזה אשר מחולק לשני חלקים , בראשונה מבקש העותר את רשותו של בית המשפט הגובה לצדק לתקוף החלטה שלטונית , לעותר לא קיימת זכות לתקוף כל החלטה , ומשום כך תפקידו של השופט הראשון בבג"ץ לבחון האם יש לתת לעותר את יומו בפניו או שמא יש אפשרות לדחות אותו וזאת גם מבלי לקבל כל תגובה ממנו. משום כך חובה לבחון כל הגשה של בג"ץ , עובר לפניה אליו , אם זה על ידי פניה מקדמית לגורם המתאים , מה שקורי מיצוי הליכים , ואם על ידי בחינת השאלה האם בכלל יש מקום לפנות אל בית המשפט הגובה לצדק ולהביא בפניו את ענינו של העותר.

העותר בנוסף לעילה או לפגם אשר הוא מחויב להראות בעתירתו , עליו גם להראות אינטרס ציבורי לדון בעתירה. בגדול אינטרס ציבורי הוא למעשה מצב בו עניינו של העותר חורג מעניינו הפרטי , והוא נוגע למספר עותרים פוטנציאליים אשר לא היה להם את יומם בפני בג"ץ.

החשיבות בניסוח נכון של העתירה , וכן בהעמדת היסודות הנכונים של העתירה על כנם , הנה אבן יסוד , שכן אלמלא אותם יסודות אשר צריכים להיות מוצבים בראשיתה של העתירה , יכול השופט הראשון אשר בודק את העתירה מכוח סמכותו לא להעבירה כלל לבג"ץ ולהסתפק בדחייתה של העתירה על הסף.